איך לעזור בעבודת שורשים בלי לעשות אותה במקום הילד

הבת שלכם חוזרת הביתה עם דף הנחיות מהודק ופרצוף קצת מודאג. עבודת שורשים. הגשה בעוד שישה שבועות. עץ משפחה, ראיון עם סבא או סבתא, תמונות, עמוד על המקום שממנו המשפחה הגיעה. איפשהו בין הקריאה הראשונה לשנייה, אתם כבר מתחילים לנסח אותה בראש בעצמכם.

אל תעשו את זה. או לפחות, לא את רובה. עבודת שורשים שהורה עשה יוצאת חוברת יפה. עבודת שורשים שהילד עשה, כשהורה מחזיק לו את הסולם בשקט, יוצאת משהו טוב יותר: ילד שישב עם סבתא שלו ושמע, בקול שלה, איך המשפחה הגיעה לכאן.

מה זו עבודת שורשים, ולמה בתי הספר נותנים אותה

עבודת שורשים היא חלק מוכר מבית הספר בישראל. הילדים עוקבים אחרי הסיפור של המשפחה: איפה נולדו הסבים והסבים רבא, איך ולמה הם הגיעו, איך נראו החיים, מה המשפחה הביאה איתה. ברוב העבודות יש עץ משפחה, הסיפור של השם של הילד ושל שם המשפחה, שיחה עם קרוב מבוגר, חפץ עם היסטוריה, תמונות או מסמכים, וכמה עמודים במילים של הילד עצמו. גם בתי ספר בארצות אחרות נותנים עבודות דומות על היסטוריה משפחתית בשמות אחרים, וכל מה שכתוב כאן מתאים גם להן.

יש סיבה טובה מאחורי המשימה. במחקר בהובלת מרשל דיוק ורובין פיווש, ילדים שהכירו יותר מהסיפורים של המשפחה שלהם, כמו איפה גדלו הסבים או איך ההורים הכירו, נטו להראות תחושה חזקה יותר של מי שהם ושל שייכות למשהו גדול מהם (Duke, Lazarus and Fivush, 2008). החוקרים מדדו היכרות עם הסיפורים, לא הגשת עבודה. השיחות הן העיקר.

מסכימים מי עושה מה

לפני כל דבר אחר, שבו יחד וחלקו את העבודה. כלל פשוט: אתם אחראים על הגישה, הילד אחראי על התוכן.

• התפקידים שלכם: לתאם ביקורים ושיחות, למצוא את האלבומים הישנים ולסרוק את התמונות, לתרגם אם סבא או סבתא מדברים רוסית, אמהרית, ערבית, יידיש או צרפתית, לשמור על תאריך ההגשה, ולבדוק כתיב בסוף.
• התפקידים שלו: לכתוב את השאלות, לשאול אותן, להקשיב, לבחור מה נכנס, ולכתוב את זה במילים שלו.

ילדים צעירים יותר יצטרכו יותר עזרה בכתיבה; גדולים יותר אולי לא ירצו כמעט בכלל. התאימו את החלוקה, אבל השאירו את השיחות שלהם.

תוכנית פשוטה לשישה שבועות

1. שבוע 1: קוראים יחד את דף ההנחיות, מסכימים על החלוקה, ורושמים עם מי הילד יכול לדבר.
2. שבוע 2: הילד כותב שאלות; אתם מוצאים תמונות ומסמכים.
3. שבועות 3 ו-4: שיחה אחת או שתיים עם סבא וסבתא או עם קרובים מבוגרים, מוקלטות אם הם מסכימים.
4. שבוע 5: הילד מקשיב להקלטות, בוחר סיפורים ומנסח את העמודים, כולל עץ המשפחה.
5. שבוע 6: מסדרים, בודקים כתיב, ומראים לסבא וסבתא לפני שזה הולך לבית הספר.

עזרו לו לכתוב שאלות ששווה לשאול

רוב הילדים מתחילים מהשאלות שבדף: "איפה נולדת? מתי עלית לארץ?" אלה בסדר, והן מקבלות תשובות בסדר: עיר ושנה. עזרו לילד להוסיף שאלות שמביאות את הסצנה:

• איך נראה הבית שלך? מה ראית מהחלון?
• מה אכלתם בליל שישי, או ביום רגיל?
• מה הבאת איתך כשעלית לארץ, ומה השארת מאחור?
• מה הדבר הראשון ששמת לב אליו כשהגעת?
• במה שיחקת כשהיית בגיל שלי?
• למי במשפחה אני הכי דומה?
• למה בחרתם את השם של אמא או של אבא? מאיפה שם המשפחה שלנו, והאם הוא השתנה פעם?

ואז למדו אותו את הטריק הכי שימושי: השאלה השנייה. כשסבא אומר "גרנו במעברה", שאלת ההמשך היא לא השורה הבאה ברשימה. היא "איך זה היה? איפה ישנתם?" במדריך שלנו לשאלות שילדים יכולים לשאול את סבא וסבתא יש עוד רעיונות שנכתבו בשביל ילדים.

מארגנים את השיחה, ואז זזים הצידה

הלב של העבודה הוא הילד שיושב עם סבא או סבתא ושואל. כמה דברים עוזרים שזה יצליח:

• פנים אל פנים, אם אפשר. הספה או שולחן המטבח, עם תה ומשהו לאכול, עדיפים על שיחת וידאו בחופזה.
• שואלים קודם על ההקלטה. הילד צריך לשאול את סבתא אם זה בסדר להקליט, ולהקליט רק אם היא מסכימה. הקלטה אומרת שהילד יכול להקשיב במקום לשרבט, והמשפחה שומרת את הקול שלה.
• מביאים משהו להחזיק. תמונה ישנה, דרכון, כרטיס מתכון או פמוט נותנים לסיפור מקום להתחיל.
• יושבים קרוב, לא באמצע. מספיק קרוב כדי לעזור אם זה נתקע, אבל תנו לילד לשאול ולהורה שלכם לענות. התאפקו מלהשלים להם משפטים, והתאפקו מלתקן תאריכים.
• שומרים על זה קצר. שלושים עד ארבעים וחמש דקות זה די והותר למפגש ראשון. ביקור שני כמעט תמיד מוציא עוד.

סיפורים מהסלון של גלואו מתאים לרגע הזה. הילד שואל, טלפון אחד מונח על השולחן, וגלואו מקשיבה איתו – סבא או סבתא לא צריכים אפליקציה. שניהם מסכימים לפני שזה מקליט. אחר כך השיחה מחולקת לסיפורים, מסומנת לפי מי שדיבר, ומתויגת באנשים, מקומות ושנים, עם הצעות לשאלות המשך לביקור הבא. דודה בחו"ל שנמצאת במרחב המשפחתי שלכם יכולה להוסיף שאלה משלה. סבא או סבתא שומעים ראשונים ויכולים להסיר כל דבר. זה עובד בעברית, באנגלית, בצרפתית ובספרדית; אם סבתא מספרת בשפה אחרת, הקלטה רגילה בטלפון עדיין שומרת את הקול שלה.

גם בעמוד של עץ המשפחה גלואו יכולה לעזור בעבודת השטח. סרקו את התמונות הישנות עם הטלפון, תנו שמות לפנים יחד עם סבא וסבתא, והשמות הופכים לעץ משפחה חי שהילד יכול לדפדף בו שנה אחרי שנה. הציור על הבריסטול עדיין צריך להיות שלו.

החפץ עם ההיסטוריה

הרבה עבודות שורשים מבקשות חפץ משפחתי אחד והסיפור שלו: פמוט, דרכון, פינג'אן, מכונת תפירה שהגיעה באונייה. תנו לילד לבחור אותו ולשאול את השאלות: של מי הוא היה קודם, איך הוא הגיע לכאן, למה השתמשו בו, אצל מי הוא יהיה אחר כך. צלמו אותו עם האדם שמכיר את הסיפור שלו, ורשמו את התשובות ליד התמונה לפני שהן מתפזרות. במדריך שלנו לתיעוד הסיפור שמאחורי חפץ מורשת יש עוד.

כשיש פרקים קשים

בסיפורי השורשים של הרבה משפחות בישראל יש היסטוריה כואבת: השואה, עזיבה של עיראק, תימן, מרוקו או אתיופיה בתנאים קשים, מלחמות, משפחה שנחצתה בין גבולות. עבודה לבית הספר יכולה לפתוח את הדלתות האלה בלי אזהרה.

• הכינו את הילד. אם אתם יודעים שיש פרק קשה, ספרו לו בעדינות מראש, בדרך שמתאימה לגיל שלו.
• תנו לסבא או לסבתא להוביל. אמרו לילד שזה בסדר אם סבא לא רוצה לדבר על משהו, ושהוא לא צריך ללחוץ.
• הישארו קרוב. זה הרגע להיות בחדר.
• דברו אחר כך. שאלו את הילד מה הוא שמע ואיך זה הרגיש. יש ילדים שצריכים לעכל סיפור הרבה אחרי שהעבודה הוגשה.

כשאתם לא יודעים הרבה, או שלא נשאר את מי לשאול

לא לכל ילד יש סבים וסבתות בחיים, ולא לכל משפחה יש מסמכים. זה בסדר. הילד יכול לדבר עם דודות רבתא, בני דודים מבוגרים או חברים של המשפחה, או לראיין אתכם על ההורים שלכם. פערים יכולים להיכנס לעבודה בכנות: "אף אחד לא יודע בדיוק מאיזה כפר הגיעה סבתא רבתא שלי. הנה מה שאנחנו כן יודעים." זו היסטוריה אמיתית, והרבה מורים מעריכים אותה.

כמה מורשות? תנו לילד לבחור ענף אחד להעמיק בו, או לתת לכל צד עמוד. אין שום כלל שעץ המשפחה חייב להיות סימטרי.

תנו לכתיבה להיות שלו

כאן רוב ההורים לוקחים פיקוד, וכאן הכי חשוב להתאפק. עזרו לילד להקשיב שוב להקלטה ולבחור שניים-שלושה סיפורים שהוא אהב. תנו לו לכתוב אותם במילים שלו, עם שגיאות הכתיב שלו בטיוטה הראשונה. אפשר לעזור לו לסדר את זה לפסקאות ולתקן כתיב בסוף. עמוד קצת מגושם שנשמע כמו ילד ששמע את הסיפור שווה יותר מעמוד מלוטש שנשמע כמו הורה.

עודדו דבר קטן אחד שרק הוא יכול להוסיף: ציור של המטבח של סבתא כמו שהוא מדמיין אותו, עמוד של המילים בערבית או ברומנית שהיא לימדה אותו, רשימה של דברים משותפים לו ולסבא רבא שלו.

אחרי שהעבודה הוגשה

הציון יבוא וילך. ההקלטות והסיפורים לא, אם תשמרו אותם. שמרו את ההקלטה במקום שהמשפחה יכולה למצוא, עם התאריך ומי היה בחדר, ושתפו אותה קודם עם סבא או סבתא. שאלו את הילד איזו שאלה הוא היה שואל בפעם הבאה. לעבודות שורשים יש נטייה להתחיל שיחות שנמשכות שנים – ובהיסטוריה משפחתית בלי הרצאה יש רעיונות איך להמשיך אותן.

צעד אחד לשבוע הזה

שבו עם הילד ועם דף ההנחיות. הסכימו על החלוקה: אתם מארגנים, הוא שואל וכותב. ואז עזרו לו לבחור סבא, סבתא או קרוב מבוגר אחד, התקשרו יחד, וקבעו תאריך לביקור עם טלפון ושלוש שאלות טובות.