מי בתמונה? 7 משחקים משפחתיים לילדים ולסבא וסבתא

"זה לא סבא. לסבא אין שיער." הבת שלכם, בת שש, מחזיקה תמונה מ-1979, והיא בטוחה לגמרי. סבא, שיושב לידה, צוחק כל כך שהוא צריך להוריד את המשקפיים. חמש דקות אחר כך היא כבר מכירה את השפם הישן שלו, את האוטו הישן שלו, ואת השם של הכלב במושב האחורי.

ככה ילדים לומדים היסטוריה משפחתית: לא מהרצאה, אלא ממשחק שבו הם יכולים לצדוק, לטעות ולהתלהב. המשחקים המשפחתיים הכי טובים לילדים משתמשים בתמונות שלכם ושואלים שאלה פשוטה אחת, "מי בתמונה?", ואז נותנים לסיפורים לבוא. הנה שבעה לנסות, מקלים לפעוטות ועד עבודת בילוש של ממש.

לפני שמתחילים: אספו ערימה קטנה

לא צריך את כל הארכיון. בחרו 15 עד 20 תמונות להתחלה:

• כמה של אנשים שהילדים רואים הרבה (סבים וסבתות, דודות, בני דודים)
• כמה של אותם אנשים כשהיו צעירים
• שתיים-שלוש של קרובים שהילדים אף פעם לא פגשו
• אחת או שתיים של מקומות: בית משפחתי, רחוב, חוף שתמיד הלכתם אליו

טלפון או טאבלט זה בסדר. למשחקי מיון והתאמה, כמה הדפסות זולות עוזרות, כי ידיים קטנות אוהבות להחזיק דברים.

תוך כדי, נהלו פתק פשוט לכל תמונה: מי מופיע בה, מה הם זוכרים ממנה, ומי סיפר לכם. זה דף התשובות שלכם לכל המשחקים שבהמשך, והוא גדל בכל פעם שמישהו משחק.

1. מי בתמונה? (מגיל 2)

הקלאסיקה, והבסיס לכל השאר. הראו תמונה ושאלו: "מי בתמונה?" עם פעוטות, התחילו מפנים שהם מכירים היטב וחגגו כל תשובה נכונה. כשהם גדלים, ערבבו גם אנשים שהם רק שמעו עליהם.

שאלות לשאול:

• "מי זאת?"
• "איך את יודעת שזאת היא?"
• "ליד מי היא עומדת?"
• "איך אנחנו קוראים לה? איך אמא קראה לה כשהייתה קטנה?"

השאלה השנייה חשובה. ילדים מתחילים לשים לב לרמזים (החיוך, האוזניים, הדרך שבה מישהו תמיד עומד עם הידיים בכיסים), ואז הפנים באמת נקלטות.

2. אז ועכשיו (מגיל 4)

הניחו תמונה של מישהו היום ליד תמונה שלו כילד או כצעיר. ערבבו ותנו לילדים להתאים את הזוגות. סבים וסבתות הם הכי ספורטיביים בזה, במיוחד אם מעורבת תסרוקת מרשימה.

• "איזה תינוק גדל והיה לסבתא?"
• "מה דומה בפנים שלה? מה שונה?"
• "בת כמה לדעתך היא הייתה כאן?"

סיבוב בונוס: הכניסו לערימה את תמונת התינוק של הילד עצמו. להתאים את הפנים שלו לפנים של הורה באותו גיל זה לא פעם הרגע שבו הדמיון המשפחתי נופל למקום.

3. נחשו את השנה (מגיל 6)

תמונות ישנות מלאות רמזים: בגדים, מכוניות, הצבע של ההדפסה, הטפטים. הראו תמונה ובקשו מהילדים לנחש את העשור, ואז להסביר למה.

• "שחור-לבן או צבע? מה זה אומר לנו?"
• "מה יש על השולחן שכבר אין לנו?"
• "יש אוטו? הוא נראה כמו שלנו?"

ואז המבוגר נותן את התשובה האמיתית ואת הסיפור שמאחוריה. "זה 1968. זה המטבח בחיפה, והרדיו הזה היה החפץ הכי חשוב בבית."

4. הבלש המשפחתי (מגיל 7)

בכל משפחה יש תמונה שאף אחד לא ממש יודע להסביר. הפכו אותה לתיק חקירה. תנו לילד את התמונה, מחברת ורשימת עדים לחקור (סבים וסבתות, דודה רבתא, בן דוד גדול).

• "מי לדעתך בתמונה הזאת?"
• "איפה לדעתך היא צולמה?"
• "מה קרה באותו יום?"
• "מי עוד אולי יודע?"

ילדים אוהבים תעלומה, וקרובים מבוגרים אוהבים שמתייעצים בהם כמומחים. לפעמים התיק נפתר. לפעמים הוא פותח שלושה חדשים. שניהם נחשבים ניצחון.

5. קוביית סיפורים (מגיל 5)

כתבו שש הנחיות על דף ומספרו אותן, ואז הטילו קובייה. מי שמטיל בוחר תמונה, ומבוגר מספר את הסיפור שמתאים למספר.

1. משהו מצחיק שקרה
2. משהו שהשתבש
3. איפה האדם הזה גר
4. מה הוא אהב לאכול
5. ממה הוא פחד
6. איך הוא היה כילד

מספר שתיים תמיד האהוב. ילדים מתים לשמוע שמבוגרים הלכו לאיבוד, שברו דברים ונפלו לנחלים.

6. איפה בעולם? (מגיל 6)

קחו מפה (מנייר או על מסך) וסמנו איפה כל קרוב נולד, גר או טייל. תמונה של הבית הישן הולכת ליד העיר הנכונה. הילדים מתחילים לראות את המשפחה כסיפור שזז.

• "איפה סבא רבא נולד? כמה רחוק זה מכאן?"
• "איך הם הגיעו משם לכאן?"
• "באיזו שפה דיברו אצלם בבית?"

אם נתקעתם בפער ורוצים לחפור עוד, באתרי גנאלוגיה חינמיים כמו FamilySearch יש הרבה רשומות היסטוריות. אבל בדרך כלל המקור הכי טוב הוא עדיין הקרוב המבוגר ביותר שאפשר להתקשר אליו.

7. מי אמר את זה? (מגיל 5)

אספו כמה ביטויים משפחתיים אהובים, משפטי מחץ או קטעי קול מוקלטים. הקריאו או השמיעו אחד, ובקשו מהילדים לנחש לאיזה קרוב הוא שייך.

• "'תלבש סוודר, קר לי.' מי אומר את זה?"
• "תקשיבו לצחוק הזה. של מי הוא?"
• "איזה סבא או סבתא היו אומרים 'בזמני'?"

המשחק הזה עובד מצוין עם הודעות קוליות מסבא וסבתא. לשמוע קול ולחבר אליו פנים זו דרך יפה להכניס למשחק קרוב שקט יותר.

הכינו חפיסת קלפים משפחתית

אם הילדים מתמכרים, הפכו את הערימה לסט קלפים של ממש. הדפיסו תמונות בגודל קלף משחק, הדביקו כל אחת על קרטון, וכתבו מאחור: שם האדם, איך הילדים קוראים לו, מקום אחד שבו גר ודבר אחד שאהב. ציפו בלמינציה אם יש לכם פעוט עם ידיים דביקות.

עכשיו יש לכם חלקים לתריסר משחקים:

• תפוס: שני קלפים של אותו אדם, בגילים שונים – תופסים.
• זיכרון: מניחים הפוך ומוצאים זוגות.
• רביעיות: אוספים ענף שלם – סבתא, האחיות שלה והילדים שלהן – כדי לנצח.
• עשרים שאלות: שחקן אחד בוחר קלף; האחרים שואלים שאלות של כן או לא עד שהם מנחשים מי זה.
• בינגו משפחתי: ציירו לוחות בינגו עם פרצופים או שמות של בני משפחה במשבצות. בכל פעם שהופכים קלף, הילדים מסמנים את מי שהם מזהים. מי שמשלים שורה ראשון מנצח – ואז צריך לנקוב בשם של מישהו מהתמונה שסגרה לו אותה.

חפיסה תוצרת בית היא גם מתנה נהדרת לסבא או לסבתא, שכמעט בטוח יתקנו לפחות כיתוב אחד שלכם.

לשחק עם סבים וסבתות שגרים רחוק

מרחק לא מוציא אף אחד מהמשחק. כמה גרסאות קלות:

• סיבובים בשיחת וידאו. הרימו תמונה למצלמה ותנו לסבתא לתת רמזים: "האיש הזה לימד אותי לרכוב על אופניים."
• הודעה קולית שבועית. שלחו תמונה אחת; בקשו מסבא או מסבתא לענות עם הסיפור בקול. השמיעו אותו בארוחת הערב.
• הפכו את התפקידים. תנו לילד לבחון את סבא או סבתא עם תמונות של המשפחה שלכם. ילדים מתים לתפוס מבוגר טועה.

ב-Glow יש משחק "מי בתמונה?" שבנוי סביב התמונות של המשפחה שלכם. הוא מלמד ילדים פנים, שמות ומי היה כאן לפניהם, והשמות מגיעים מבני משפחה שאישרו אותם, אף פעם לא מניחוש. קרובים בלי חשבון עדיין יכולים להוסיף את הסיפור שמאחורי תמונה דרך קישור אורח.

שמרו על זה משחק, לא מבחן

• עשר דקות זה מספיק. עצרו כשזה עוד כיף.
• תשובות שגויות זה טוב. "לא סבא, אבל קרוב. זה אח שלו. רוצה לשמוע עליו?"
• תנו לילדים לשאול את השאלות. השאלות שלהם לא פעם טובות יותר משלנו.
• שמרו את מה שלמדתם. כשיוצא שם או סיפור, כתבו אותו על גב התמונה או הוסיפו אותו לתמונה מיד.
• היו עדינים עם סיפורים קשים יותר. אם תמונה מובילה למישהו שמת או לפרק קשה, ענו בפשטות ובכנות ברמה של הילד. ילדים הולכים אחרי הטון שלכם.

הצעד הבא שלכם

בסוף השבוע הזה, בחרו חמש תמונות: שלושה אנשים שהילדים מכירים ושניים שלא. שבו עם סבא או סבתא אם אפשר, שאלו "מי בתמונה?" ותנו לסיפורים לבוא. כתבו כל שם חדש על הגב לפני שאתם מחזירים אותן.