מי זה בתמונה? לזהות פנים לא מוכרות בתמונות משפחה ישנות

אתם מורידים קופסת נעליים מהמדף ומוצאים ארבעים תמונות מליל סדר שכנראה היה בתחילת שנות ה-70. כולם מחייכים. אתם מזהים את אבא שלכם, אולי את סבתא. את שאר הפנים – האיש בקרדיגן החום, הנערה ליד המזנון – אתם לא מצליחים למקם. אף אחד לא כתב אפילו שם אחד מאחור. זה המצב הרגיל של כל מי שמנסה לזהות אנשים בתמונות ישנות, ועדיין יש הרבה מה לעשות.

הדרך המהירה ביותר הולכת בסדר הזה: שואלים את הקרובים שהיו שם, בודקים כל כיתוב על גב התמונות, ואז שולחים קבוצת תמונות בהודעה למשפחה המורחבת. אם יש לכם עותקים סרוקים, חיפוש תמונה הפוך לוקח חמש דקות ולפעמים מעלה התאמה בארכיון עיתונים או במאגר גנאלוגי. התחילו מהקרובים החיים – זה הידע היחיד שיש לו תאריך תפוגה.

לפני שמתחילים

• התמונה עצמה – מודפסת, או קובץ דיגיטלי בטלפון או במחשב

• רשימה של קרובים שאולי יזהו את הפנים – סבים וסבתות, דודות, בני דודים מבוגרים

• מחברת או אפליקציית פתקים שבה אפשר לרשום שמות תוך כדי שמגלים אותם

• אור טוב, או אפליקציית זכוכית מגדלת, כדי לקרוא סימוני עיפרון חלשים על גב התמונות

אל תניחו שפנים שייכות למישהו לפי המקום שבו הוא עומד בתמונה או לפי השנה שבה היא צולמה. שאלו את מי שהיה שם.

צעד 1: מתחילים מהפנים שאתם מכירים ומתרחבים החוצה

הסתכלו על התמונה ותנו שם לכל מי שאתם מזהים בוודאות. ואז הסתכלו מי עומד לידם. במפגשים משפחתיים אנשים מתקבצים – האנשים הכי קרובים לסבתא שלכם הם כנראה האחים שלה או הילדים שלה. פנים מוכרות הן חוט שאפשר למשוך בו.

הסתכלו גם על הרמזים הפיזיים: כיתוב על גב התמונה, חותמת של סטודיו צילום, הבגדים והתסרוקות כדי למקם את העשור, מכוניות שנראות דרך החלון, שלט רחוב, הבית עצמו. הגזרה של שמלה אומרת לכם בערך אם אתם מסתכלים על 1955 או על 1975. שום דבר מזה לא נותן שם, אבל זה מצמצם את האפשרויות עוד לפני שיחת טלפון אחת.

צעד 2: שואלים קודם את הקרובים המבוגרים ביותר, תמונה אחת בכל פעם

הביאו הדפסה גדולה או החזיקו טאבלט כך שהתמונה ממלאת את המסך. שאלו שאלה אחת: "מי זה?" ואחר כך: "את זוכרת את השם המלא? מאיפה הכרת אותו?" תמונה אחת בכל פעם מציפה פחות מערימה.

שאלו עכשיו. הזיכרון משתנה, ומי שהיה בחתונה של 1985 לא תמיד יהיה כאן כדי לספר לכם מי עמד ליד העוגה. אמא שלכם אולי לא תזכור כל פנים, אבל היא תזכור את האירוע ומי בדרך כלל הגיע. גם זה חוט ששווה למשוך בו. אין סדר נכון לעשות את זה – התחילו במי שאתם יכולים להשיג השבוע. אם אתם לא בטוחים איך לפתוח שיחה כזאת, לדבר עם הורים מזדקנים על החיים שלהם לא חייב להרגיש קשה כמו שזה נשמע.

אם קבוצת תמונות היא מאותו אירוע, פנים אחת מזוהה יכולה לתת שם לכל השאר. "זאת החתונה של דודה רוזי" אומר לכם שכל מי שמופיע בשתים-עשרה התמונות האלה היה כנראה במעגל של רוזי באותה שנה.

צעד 3: בודקים את גב התמונות וכל תיעוד כתוב

הפכו כל תמונה לפני שאתם מניחים שאין שם כלום. חפשו סימוני עיפרון, ראשי תיבות, שנה, עיר. בדקו כיתובים באלבומי תמונות. חפשו במכתבים ישנים וברשימות של כרטיסי ברכה לחג שמות שאולי מתאימים. שורה בעיפרון שאומרת "דודה מרי והילדים, יולי" היא נקודת התחלה אמיתית – מישהו שהיה שם כתב אותה.

תיעוד כתוב לא דוהה כמו שזיכרון דוהה. הצעד הזה לוקח חמש-עשרה עד שלושים דקות לקבוצת תמונות, ולא צריך בשבילו יותר מהתמונות ואור סביר.

כלל אחד ברור: אף פעם לא כותבים ניחוש בעט על גב תמונה מקורית. אם אתם די בטוחים אבל לא לגמרי, השתמשו בעיפרון רך – בעדינות – וציינו שזה לא ודאי. שם שגוי שנכתב בעט יכול להטעות כל מי שיסתכל על התמונה הזאת אחריכם.

צעד 4: מגייסים את המשפחה דרך קבוצת הווטסאפ או המייל

שלחו תמונה לאחים, לבני הדודים ולדודות עם הודעה פשוטה: "מישהו יודע מי זה, או מתי זה צולם?" אנשים זוכרים פרטים שונים. אח שלכם אולי ייתן שם. בת הדודה אולי תשלים את השנה. הדודה אולי תזכור את האירוע ולא יותר – והאירוע הזה הוא בדיוק מה שהייתם צריכים.

כשמישהו מזהה פנים, שאלו שאלת המשך: אתה זוכר את השם המלא, מאיפה הכרת אותו, בערך באיזו שנה זה היה? הביטחון גדל ככל שיש יותר מקורות. אם שני קרובים מזהים באופן עצמאי את אותן פנים כאותו אדם, הזיהוי הזה מוצק. אם רק אדם אחד מזהה מישהו, רשמו אותו כסביר ולא כוודאי.

הצעד הזה לוקח כמה זמן שאנשים צריכים כדי לענות – לפעמים שעות, לפעמים כמה ימים. אתם לא מבקשים מאף אחד להתחייב לפרויקט. אתם שואלים שאלה אחת.

צעד 5: משתמשים בחיפוש תמונה הפוך לתמונות שעברו דיגיטציה

אם סרקתם תמונה מודפסת או צילמתם אותה בבירור, אפשר להעלות אותה ל-Google Images ולבדוק אם אותה תמונה מופיעה במקום אחר ברשת. זה עובד הכי טוב לתמונות שפורסמו – בעיתון מקומי, בספר מחזור או במאגר גנאלוגי ברשת. תמונה משפחתית פרטית שמעולם לא יצאה מקופסת הנעליים כנראה לא תצוץ כך, אבל הבדיקה עולה חמש דקות.

רשמו מה מצאתם ואיפה. כיתוב בעיתון ישן עם שמות משפחה הוא כיוון אמיתי.

צעד 6: מתעדים כל זיהוי תוך כדי – כולל הלא-ודאיים

כשקרובים נותנים שמות לפנים, רשמו את השם, את תאריך התמונה או את האירוע, מי סיפר לכם, וכל הערה. "תמונה 47 – איש בקרדיגן חום. שם: James Mitchell. תאריך: ליל הסדר 1972. מקור: תום (אח שלי). הערות: ג'ים היה אח של אבא, גר באוהיו. כנראה נכון – תום היה בטוח." שתיים-שלוש דקות לכל פנים ימנעו מכם לאבד את מה שלמדתם בשיחת הטלפון של יום שלישי שעבר.

תעדו אי-ודאות במקום לעגל אותה לוודאות. "כנראה דוד ג'ים" שימושי יותר לנכד בעוד שלושים שנה משם שגוי שנכתב בביטחון.

אם לא מוצאים אף אחד שמזהה את הפנים

חלק מהפנים יישארו לא מוכרות. אדם ברקע של תמונה משנות ה-60, שכן, חבר של חבר – ייתכן שאף אחד מהחיים לא יוכל לומר לכם מי הם. זה לא כישלון של המחקר שלכם. שמרו את התמונה. רשמו את מה שכן ידוע: התאריך, האירוע, האנשים שעמדו לידם. לפעמים נכד יזהה פנים בעוד שנים, או שיצוץ קרוב שזוכר. פורומים של גנאלוגיה ואגודות היסטוריות מקומיות יכולים לפעמים לעזור עם תמונות ישנות מאוד אם יש לכם כיוון מסוים – עיר, שם משפחה, חותמת סטודיו – אבל בלי עוגן כזה, פוסט פומבי רק לעיתים רחוקות מביא התאמה.

איפה לשמור את מה שלמדתם

אחרי שזיהיתם פנים ורשמתם שמות, צריך מקום שבו המשפחה יכולה למצוא אותם – לא רק אתם. מסמך משותף עובד. מעטפה מסומנת בסוף האלבום עובדת. העיקר שהידע יחיה במקום אחר מהראש שלכם. אותו עיקרון חל גם על הסיפורים שמאחורי החפצים והתמונות עצמם – תיעוד הסיפורים שמאחורי חפצי משפחה עוברים בירושה לפני שהם אובדים הולך בדיוק לפי אותו היגיון.

Glow מאפשרת להעלות תמונות, לתייג פנים בשמות שהמשפחה כבר אישרה, ולהזמין קרובים להוסיף זיהויים וזיכרונות משלהם. כש-Glow מציעה שם לפנים, ההצעה מבוססת רק על פנים שהמשפחה כבר אישרה – ואדם תמיד בודק ומאשר לפני שמשהו נשמר. העבודה שלכם הופכת לארכיון משפחתי משותף, ולא לתיקייה שרק אתם יודעים איפה היא.

התחילו במה שיש לכם. קופסת נעליים של תמונות עם שמות בעיפרון מאחור היא כבר ארכיון משפחתי. לא צריך לזהות כל פנים השבוע, ולא צריך לעשות דיגיטציה להכול לפני שמתחילים. הרימו תמונה אחת, הפכו אותה, והתקשרו לדודה שאולי יודעת. זה כל הצעד הראשון. וברגע שהיא מתחילה לדבר, אולי תגלו שהשאלות הנכונות פותחות הרבה יותר משמות בלבד.