איך הייתי בגיל שלך: סיפורי ילדות לספר לילדים

"אי פעם הסתבכת כשהיית קטן?" הבת שלכם שואלת את זה בארוחת הערב, המזלג באמצע הדרך לפה, וכל השולחן משתתק. בן או בת הזוג מרימים גבה. פתאום אתם נזכרים בפעם שצבעתם את החתול של השכנים. (היה בסדר. החתול היה בסדר.)

השאלה הזאת היא הדלת. הסיפורים הכי טובים לספר לילדים על הילדות שלכם הם קטנים, ספציפיים וקצת לא מושלמים: הצרות שנכנסתם אליהן, חיית המחמד הראשונה, החבר שהייתם עושים בשבילו הכול, ממה פחדתם, ואיך נראו החיים כשהייתם בדיוק בגיל שלהם. הם לא רוצים מוסר השכל. הם רוצים לפגוש אתכם בגיל שבע.

למה הילדות ה"רגילה" שלכם מעניינת אותם

רוב ההורים חושבים שהילדות שלהם הייתה משעממת מכדי לספר עליה. בלי הרפתקאות, בלי דרמה, רק בית ספר ואופניים והרבה טלוויזיה. אבל בשביל הילדים שלכם, העולם הזה זר כמו ארץ אחרת. היה לכם טלפון קווי במסדרון. חיכיתם שבוע שלם לפרק הבא. הלכתם לבית של חבר ופשוט דפקתם בדלת.

סיפורים משפחתיים גם נותנים לילדים תחושה של איפה הם משתלבים. החוקרים מרשל דיוק ורובין פיווש מאוניברסיטת אמורי מצאו שילדים שהכירו יותר מהסיפורים של המשפחה שלהם נטו להרגיש יותר שליטה על חייהם. ברוס פיילר כתב על המחקר במאמר "The Stories That Bind Us". הסיפורים שלכם הם חלק מהסיפור הגדול הזה, ורק אתם יכולים לספר אותם.

25 נושאים לסיפור כדי להתחיל

לא צריך לזכור הכול. בחרו נושא אחד, והפרטים בדרך כלל חוזרים ברגע שמתחילים לדבר.

צרות ושובבות

• הדבר הכי גרוע שתפסו אתכם עושים
• פעם שהאשמתם אח או אחות (והאם הם גילו אי פעם)
• הכלל ששברתם הכי הרבה
• משהו שעשיתם וההורים שלכם עדיין לא יודעים עליו

חברים ואויבים

• החבר הכי טוב שלכם בגיל שלהם, ומה עשיתם יחד
• ריב עם חבר ואיך הוא נגמר
• הילד שהפחיד אתכם בבית הספר
• המשחק האהוב עליכם בהפסקה

בית ומשפחה

• איך נראה החדר שלכם
• ארוחת ערב ביום שלישי רגיל
• חיית המחמד הראשונה, והשם המגוחך שלה
• מה ההורים שלכם עשו בעבודה, כמו שהבנתם את זה אז
• חגים ואיך המשפחה חגגה אותם

פעמים ראשונות ופחדים

• הפעם הראשונה שרכבתם על אופניים בלי עזרה
• משהו שפחדתם ממנו פחד מוות
• היום הראשון בבית ספר חדש
• הכסף הראשון שהרווחתם ועל מה הוצאתם אותו
• פעם שהייתם ממש אמיצים

דברים שהשתנו

• איך צפיתם בטלוויזיה, שמעתם מוזיקה או שיחקתם
• מה עשיתם ביום גשום
• איך דיברתם עם חברים אחרי בית הספר
• כמה דברים עלו: ממתקים, כרטיס אוטובוס, חוברת קומיקס
• הצעצוע שכולם רצו בחנוכה, ביום הולדת או בחג אחד
• איך חשבתם שהעתיד ייראה
• מה רציתם להיות כשתהיו גדולים

איך מספרים סיפור שילדים באמת יקשיבו לו

1. התחילו באמצע. "הייתי בן תשע, עמדתי על הגג של המחסן, והבנתי שאני לא יכול לרדת." דלגו על הרקע. אם הם ירצו, הם ישאלו.
2. השתמשו בגיל שלהם כפיתיון. "כשהייתי בדיוק בגיל שלך עכשיו..." תופס תשומת לב מיד.
3. הוסיפו פרט חושי אחד. הריח של המטבח של סבתא, הסוודר המגרד של בית הספר, הצלצול של מוכר הארטיקים בחוף. פרט אחד עושה יותר מפסקה שלמה של תיאור.
4. תרשו לעצמכם להיראות מגוחכים. ילדים אוהבים סיפורים שבהם ההורה טעה, פחד או התבייש. זה הופך אתכם לאנושיים וזה מצחיק אותם.
5. שמרו על זה קצר. שתיים עד חמש דקות. עצרו כשהם עוד רוצים עוד.
6. הזמינו שאלות. "מה אתה היית עושה?" הופך סיפור לשיחה.

איך זה נשמע בפועל

הנה ההבדל. גרסת הסיכום: "היה לי אוגר כשהייתי בן שמונה. קראו לו ביסקוויט. פעם הוא ברח."

גרסת הסיפור: "כשהייתי בן שמונה, בדיוק בגיל שלך, היה לי אוגר בשם ביסקוויט. שבת אחת בבוקר פתחתי את הכלוב והוא נעלם. חיפשנו בכל הבית. סבתא בדקה בתוך כל נעל. שלושה ימים אחר כך, סבא פתח את מגירת המטבח כדי להוציא כפית, והנה ביסקוויט, ישן על מגבות המטבח, שמן כמו כופתה. הוא אכל את פירורי הקורנפלקס. מה אתה חושב שהוא עשה שלושה ימים שלמים?"

אותן עובדות. אחת מקבלת הנהון; השנייה מתבקשת שוב בשבוע הבא. לא צריך להיות שחקנים. צריך רק התחלה, בעיה וסוף, ועוד פרט אחד שהם יכולים לדמיין.

רגעים טובים לספר

• לפני השינה. פעם בשבוע, החליפו את הספר בסיפור אמיתי. "ספר לי סיפור מכשהיית קטן" עשוי להפוך לבקשה הכי פופולרית בבית.
• נסיעות באוטו. אף אחד לא יכול ללכת, ואף אחד לא צריך להסתכל בעיניים. חלק מהשיחות הכי טובות קורות ברמזור אדום.
• כשעוברים ליד מקומות ישנים. בית הספר הישן שלכם, הפארק שבו שברתם את היד, הרחוב של סבא וסבתא.
• כשהם עוברים את אותו הדבר. לינה ראשונה אצל חבר, ריב עם חברה, בית ספר חדש. "כשזה קרה לי..." יכול לעזור יותר מעצה.

כשהילדות שלכם הייתה קשה

לא לכולם הייתה ילדות מאושרת, ואתם לא חייבים לילדים שלכם כל פרק. חלק מהסיפורים יכולים לחכות עד שיגדלו. חלק אולי אף פעם לא יצטרכו להיות מסופרים. ההחלטה שלכם.

מה שבדרך כלל עובד הוא כנות בגודל הנכון. ילד צעיר יכול לשמוע: "לא היה הרבה כסף, אז לא נסענו לחופשות, אבל הדוד שלי לקח אותנו לדוג כל קיץ." מתבגר אולי מוכן לשמוע יותר. תנו לשאלות שלהם לקבוע את הקצב, ותמיד בסדר להגיד: "זה סיפור לכשתהיה גדול יותר."

וכשאתם כן מספרים על חלק קשה, תנו לו מסגרת שמגיעה עד היום: מה קרה, מה הבנתם אחר כך, ומה אתם עושים היום בגלל זה. "כשהייתי קטן פחדתי מהכעס של אבא שלי. רק אחר כך הבנתי שגם הוא פחד – מהמצב עם הכסף, מדברים שלא ידעתי עליהם. היום אני משתדל להגיד לך כשאני מודאג, כדי שלא תצטרך לנחש." זה כן, זה מחבר את העבר שלכם לחיים שלהם, וזה לא מעמיס על ילד יותר ממה שהוא יכול לשאת. וכשסיפור עוד לא בשל, "את הסיפור הזה אספר לך כשתהיה קצת יותר גדול" היא תשובה שלמה וכנה, לא התחמקות. היא אומרת לילד שיש לכם עבר ששווה להכיר, ושתסמכו עליו איתו כשיגיע הזמן.

הביאו את המספרים האחרים

אתם לא היחידים שזוכרים אתכם כילדים. להורים, לאחים ולחברי הילדות שלכם יש לא פעם את הסיפורים הכי טובים, כולל כאלה ששכחתם או שהייתם מעדיפים שהם ישכחו. בקשו מהם לספר לילדים ישירות, בביקור או בשיחת וידאו.

ילדים גם נהנים להפוך את התפקידים. עזרו להם להכין כמה שאלות ולראיין אתכם, או לראיין את סבא או סבתא עליכם. ב-StoryCorps יש רשימה טובה של שאלות מצוינות לשיחות משפחתיות, שילדים גדולים יותר יכולים לשאול ממנה.

שמרו את הסיפורים, לא רק את הסיפור בעל פה

סיפורים שמסופרים בקול הם נפלאים, והם גם שבירים. הילדים שלכם יזכרו את הסיפור על צביעת החתול. כנראה שהם לא יזכרו את הפרטים בעוד עשרים שנה, והילדים שלהם לא ישמעו אותו בכלל אלא אם מישהו ישמור אותו.

לשמור יכול להיות פשוט. אחרי שסיפרתם סיפור, רשמו שלוש שורות במחברת או הקליטו הקלטה קולית של שתי דקות. מצאו תמונה ישנה שמתאימה לו, גם מטושטשת שלכם בסוודר איום, ושמרו אותם יחד.

ב-Glow אפשר לסרוק עם הטלפון את תמונות הילדות המודפסות שלכם, להוסיף לכל אחת את הסיפור שמאחוריה בכתב או בקול, ולשמור הכול במרחב פרטי שהילדים יכולים לחקור. אחים וסבים יכולים להוסיף את הצד שלהם לאותו סיפור, כך שהילדים מקבלים את הגרסה המלאה, לא רק את שלכם.

הסיפור של הלילה

בחרו נושא אחד מהרשימה למעלה, זה שגרם לכם לחייך. ספרו אותו הלילה לפני השינה או בארוחת הערב, ותתחילו ב"כשהייתי בדיוק בגיל שלך..." ואז רשמו אותו בשלוש שורות לפני שאתם הולכים לישון. זה הסיפור הראשון באוסף.