לפני ייפוי הכוח: השיחה שמקלה על הכול

אבא שלכם מזכיר, על כוס קפה, שחבר מהעבודה הישנה שלו מאושפז ואף אחד לא יודע מי מורשה לדבר עם הרופאים. זו הפתיחה שלכם. הדרך הכי קלה להיכנס לשיחה על ייפוי כוח היא לדבר קודם על מה שחשוב לו, ולהשאיר את הניירת לשיחה שנייה, קצרה יותר.

לפני שמתחילים

• יום רגוע ורגיל. לא בשבוע של אבחנה, אם אפשר להימנע מזה.

• חצי שעה בלי למהר לשום מקום, וטלפון שיכול להקליט הודעה קולית.

• מושג כללי איפה ההורה שלכם גר, כי הטפסים והכללים תלויים במדינה.

• דבר אחד לא לעשות: אל תפתחו בהנחת טופס מודפס על השולחן. זה הופך שיחה עליהם לעסקה עליכם.

הגרסה הקצרה

שאלו על הרצונות שלהם לפני שאתם שואלים על מסמכים. התחילו במה שנראה להם כמו יום טוב, במה שהם לעולם לא היו רוצים, ובמי שהם סומכים עליו. ברגע שהתשובות האלה קיימות, ייפוי הכוח הופך לדרך להגן על החלטות שהם כבר קיבלו, והשיחה השנייה מתקצרת מאוד.

בדרך כלל יש שני מסמכים על הפרק.

ייפוי כוח לענייני כספים מאפשר למישהו לטפל בכסף, בחשבונות ובנכסים. ייפוי כוח לענייני בריאות, שבמקומות מסוימים נקרא מיופה כוח לענייני בריאות (health care proxy), מאפשר למישהו לדבר עם הרופאים ולקבל החלטות רפואיות אם ההורה שלכם לא יכול. השמות, הטפסים וכללי החתימה משתנים ממדינה למדינה, אז התייחסו לכל מה שכתוב כאן כאל השיחה, לא כאל ייעוץ משפטי.

מילה אחת לשים אליה לב: מתמשך (או "durable", "lasting", "enduring", "continuing", תלוי איפה אתם גרים). ייפוי כוח רגיל עלול להפסיק לעבוד בדיוק ברגע שצריך אותו – כשההורה שלכם כבר לא יכול לקבל החלטות. הסוג שמשפחות בדרך כלל מתכוונות אליו הוא זה שנבנה כדי להמשיך לעבוד גם אז, אז בדקו שהמסמך אומר את זה.

שלב 1: לבחור רגע רגיל וסיבה כנה

בדרך כלל לוקח: עשר דקות של תכנון.

הרגעים הכי טובים הם הלא מיוחדים.

נסיעה ארוכה, שבה אף אחד לא צריך להחזיק קשר עין. שטיפת כלים אחרי ארוחת ערב. כתבה בחדשות על משפחה שרבה על החלטה בבית החולים, או שכנה שפתאום הייתה צריכה עזרה עם החשבונות שלה.

תנו סיבה כנה, ותעשו אותה עליכם לא פחות מאשר עליהם. משהו כמו: "אבא, אחרי מה שקרה עם מיכה, הבנתי שאני לא יודע מה היית רוצה אם לא היית יכול להגיד לנו. אני מעדיף לשאול עכשיו, כשזה סתם יום שלישי רגיל."

יום רגוע חשוב כי אף אחד לא מחליט תחת לחץ. במשבר, המשפחה מנחשת, בית החולים מחכה, וכל בחירה מרגישה סופית. ביום שלישי, ההורה שלכם הוא המומחה לחיים של עצמו, והוא נשאר האחראי עליהם.

שלב 2: לשאול מה חשוב להם לפני שאלת מי מחליט

בדרך כלל לוקח: שיחה רגועה אחת, לפעמים שתיים.

התחילו רחב. השאלות האלה עובדות כי הן על החיים, לא על המוות:

• איך נראה בשבילך יום טוב היום?

• מה הכי מדאיג אותך בהזדקנות או במחלה?

• יש משהו שלעולם לא היית רוצה שיעשו לך, גם אם רופא ימליץ על זה?

• אם לא היית יכול לגור בבית, מה היה הכי חשוב לך במקום שבו תגור?

• את מי אתה רוצה מעורב בהחלטות גדולות, ואת מי היית מעדיף להשאיר בחוץ?

• כשהיית צריך לקבל החלטה קשה בעבר, מה עזר לך להחליט?

הנה למה הסדר הזה עובד.

מי שיהיה מיופה הכוח יעמוד יום אחד מול שאלה שהטופס אף פעם לא מזכיר, כמו אם לנסות עוד סבב טיפול, או לעבור לבית אבות ליד אח אחד ולא ליד אחר. אם הוא שמע את התשובות של ההורה, הוא יכול להחליט כמו שההורה היה מחליט. בלי התשובות האלה, הוא מנחש, והמשפחה תתווכח על הניחוש.

אם זה מרגיש קרוב לשיחה גדולה יותר על החיים שלהם, בלדבר עם הורים מזדקנים על החיים שלהם, בלי לדבר על המוות יש עוד דרכים להיכנס. אם אתם רוצים עזרה בניסוח, The Conversation Project מציע מדריכי פתיחה חינמיים בדיוק לשיחה כזאת, כולל גרסאות למשפחות שקשה להן להתחיל.

שלב 3: לדבר על מי הם היו סומכים עליו, ולמה

בדרך כלל לוקח: שיחה אחת או שתיים.

ברגע שהערכים על השולחן, השאלה מי מחליט נעשית קלה יותר. הורים רבים מניחים שזה חייב להיות הבכור, או מי שגר הכי קרוב. זה לא חייב.

כסף ובריאות יכולים ללכת לאנשים שונים.

אחותכם, שקוראת כל דף חשבון, אולי היא האדם הנכון לחשבונות הבנק. אחיכם, שנשאר רגוע בחדרי המתנה, אולי הוא האדם הנכון לדבר עם הרופאים. ההורה יכול גם למנות מחליף, למקרה שהבחירה הראשונה לא תוכל לפעול.

שאלו על תכונות ולא על סדר לידה.

מי ימלא את הרצונות שלך גם כשהוא לא מסכים? מי יכול להגיע לבית החולים תוך שעה? מי יכול להגיד לא לקרוב משפחה נסער? התשובות נוטות להצביע לכיוון מסוים, ועוזר אם ההורה אומר את השם בקול ולא אתם מציעים אותו.

שלב 4: לתעד את הרצונות שלהם במילים שלהם

בדרך כלל לוקח: רבע שעה.

ברשותם, הקליטו חלק מהשיחה כהודעה קולית בטלפון, או רשמו הערות והקריאו אותן בחזרה כדי שיוכלו לתקן אתכם. אמרו את התאריך בהתחלה. שמרו על זה קצר ותנו להם לדבר.

הקלטה היא לא מסמך משפטי.

היא לא תחליף ייפוי כוח חתום או הנחיות מקדימות. מה שהיא כן עושה זה לשאת כוונה: הסיבות שמאחורי הבחירות, בקול שהמשפחה מכירה. כשמגיעה החלטה קשה, "אמא אמרה שהיא מעדיפה להיות בבית, גם אם זה אומר פחות זמן" הרבה יותר קל לפעול לפיו כשכולם יכולים לשמוע אותה אומרת את זה.

אם הסיבות מתחילות להפוך לדברים הגדולים – במה הם מאמינים, מה הם מקווים שתמשיכו – זו התחלה של צוואה רוחנית, וגם אותה שווה לשמור.

יש משפחות שמגלות שההקלטות האלה משמעותיות יותר בהמשך ממה שציפו. שנים אחר כך, אולי תשמיעו אותה בשביל התשובה המעשית ותישארו בגלל הדרך שבה היא צחקה באמצע משפט על האוכל בבית החולים.

שלב 5: לשתף את האחים מוקדם

בדרך כלל לוקח: שיחה משפחתית אחת או ביקור.

הדרך הכי מהירה להתחיל ריב משפחתי היא שאח יגלה, חודשים אחר כך, שהחלטה התקבלה בלעדיו. גם אם הבחירה הגיונית, לשמוע אחרון מרגיש כמו שעקפו אותך.

אם אפשר, ספרו לכולם באותו זמן, רצוי כשההורה שם כדי להסביר במילים שלו. אם שיחה קבוצתית קלה יותר, גם זה עובד. העיקר שאף אחד לא ישמע גרסה מכלי שני.

תסריט קצר עוזר שזה לא יישמע כמו דירוג: "אמא ביקשה מענת לטפל בצד הכספי כי היא כבר עושה את הניירת, ומתומר לדבר עם הרופאים כי הוא גר עשר דקות מבית החולים. זה עניין של מי מעשי לכל תפקיד, והיא רוצה שכולנו נדע מה היא אמרה לנו."

שלב 6: להפוך את זה למשפטי עם איש המקצוע הנכון

בדרך כלל לוקח: פגישה אחת, ועוד זמן לחתימה.

השיחה היא החלק הקשה.

לתת לזה תוקף זה בדרך כלל פשוט, אבל הפרטים חשובים. תלוי איפה ההורה שלכם גר, ייתכן שהמסמכים צריכים עדים, נוטריון או רישום במשרד ממשלתי לפני שמישהו יכול להשתמש בהם. שימוש בטופס רשמי או בעורך דין שמכיר את הכללים המקומיים חוסך מסמך שנראה תקין ונכשל ברגע שצריך אותו.

שתי דוגמאות לכמה הכללים שונים. באנגליה ובוויילס, אי אפשר להשתמש ב-lasting power of attorney עד שהוא נרשם ב-Office of the Public Guardian, מה שיכול לקחת שבועות או חודשים – עוד סיבה לא לחכות. בישראל, ייפוי כוח מתמשך נחתם בפני עורך דין שעבר את ההכשרה של משרד המשפטים, ומופקד אצל האפוטרופוס הכללי לפני שהוא יכול להיכנס לתוקף. בכל מקום שבו ההורה שלכם גר, בדקו את הכללים המקומיים לפני שמישהו חותם.

להחלטות בריאות, המכון הלאומי האמריקאי להזדקנות מפרסם הנחיות בשפה פשוטה על תכנון טיפול מוקדם, כולל איך מיופי כוח לענייני בריאות והנחיות מקדימות משתלבים יחד. לצד הכספי, עורך דין שמתמחה בדיני זקנה או לשכת סיוע משפטי מקומית יכולים להסביר מה המדינה של ההורה שלכם דורשת. מחוץ לארצות הברית, חפשו את העמוד הרשמי של הממשלה על ייפוי כוח לפני שאתם משלמים על משהו – בבריטניה, זה מתחיל ב-gov.uk/power-of-attorney.

אחרי החתימה, תנו עותקים לאנשים שמונו כמיופי כוח, ועותק של המסמך הרפואי לרופא של ההורה. מסמך שאף אחד לא מוצא כמעט חסר תועלת כמו שאין מסמך בכלל.

אם הם מסרבים או מחליפים נושא

רוב ההורים לא אומרים לא במפורש. הם מחליפים נושא, עושים בדיחה, או אומרים משהו שסוגר את הדלת בינתיים. זה נורמלי, וזה כמעט אף פעם לא אומר אף פעם.

"אני לא מת." תסכימו איתם. "אני יודע. בדיוק בגלל זה אני שואל עכשיו, כשזו רק שיחה."

תחושה שלדבר על זה מזמין את זה. יש אנשים, לא פעם ממשפחות או מתרבויות שבהן זו אמונה אמיתית, שמעדיפים לא להזכיר מחלה בכלל. נסו למסגר את זה כהגנה על הבחירות שלהם, ותנו להם להוביל כמה הם אומרים.

חוסר אמון באח. אם ההורה שלכם דואג שילד אחד ישתלט, זו סיבה לדבר, לא להימנע. עורך דין יכול לעזור להם למנות יותר ממיופה כוח אחד, או לחייב עדכון של המשפחה.

זיכרון או חשיבה שכבר משתנים.

אם אתם שמים לב לבלבול, אל תחכו ליום טוב יותר. (לדבר על העבר עם הורה שיש לו דמנציה עוסק בצד העדין יותר של זה.) בדרך כלל אדם צריך להבין על מה הוא חותם כדי שהמסמך יהיה תקף, אז דברו עם עורך דין בקרוב על מה שעדיין אפשרי. אפשר להישאר עדינים עם ההורה ועדיין לזוז מהר עם הניירת.

אם הניסיון הראשון לא הוביל לשום מקום, עזבו את זה לכמה שבועות. שתלתם את הרעיון, והורים רבים חוזרים אליו בעצמם.

איפה לשמור את מה שהם סיפרו לכם

מסמכים חתומים נשמרים אצל עורך הדין, עם עותק אצל כל מיופה כוח, ובמקום אחד בבית שהמשפחה יודעת לחפש בו. ספרו לאחים איפה המקום הזה.

גם לסיפורים ולסיבות מגיע בית.

בגלואו, משפחה שומרת את התמונות שלה במרחב משפחתי פרטי, וכל מי שנמצא בו יכול להוסיף הודעה קולית לתמונה – כך שהסיבות של אמא שלכם להישאר בבית יכולות לשבת על התמונה של הגינה שלה, בקול שלה, במקום שבו המשפחה תמצא אותן. גם תיקייה עם תאריך בטלפון שלכם עובדת. אף אחד מהם לא מחליף את המסמך החתום; הם שומרים את ה"למה" לידו.

השבוע, בחרו רגע רגיל אחד ושאלו שאלה אחת משלב 2. לא צריך להגיע לניירת עדיין. צריך רק להתחיל.