עץ משפחה עם ילדים: קודם פנים, תאריכים אחר כך

הבת שלכם בת חמש. היא מחזיקה תמונה של גבר עם עניבה רחבה, שעומד ליד מכונית כתומה מאוד. "מי זה?" היא שואלת. "זה סבא רבא שלך, שאול." היא חושבת על זה. "הוא אהב את האוטו?" וככה, ברגע, היא רוצה לדעת הכול על אדם שמת לפני שהיא נולדה.

ככה ילדים מגיעים להיסטוריה משפחתית: דרך פנים וסיפור קטן וספציפי. לא דרך משבצות ותאריכי לידה. הדרך הכי קלה לבנות עץ משפחה עם ילדים היא להתחיל מתמונות של אנשים שהם כבר מכירים, להוסיף דור אחד בכל פעם, ולתת לכל פנים סיפור אחד. שמות ותאריכים יכולים לבוא אחר כך, ברגע שאכפת להם מי האנשים האלה.

למה פנים באים קודם

רוב תבניות עץ המשפחה להדפסה מתחילות משמות במשבצות. בשביל ילד, "רוזה קליין, 1931 עד 2009" זה פאזל בלי תמונה על הקופסה. פנים, במיוחד כאלה שנראים קצת כמו אמא כשהיא צוחקת, הם משהו שאפשר להיאחז בו.

יש סיבה טובה לטרוח. הסופר ברוס פיילר תיאר מחקר של הפסיכולוגים מרשל דיוק ורובין פיווש מאוניברסיטת אמורי, שמצאו שילדים שידעו יותר על הסיפורים של המשפחה שלהם נטו להראות יותר חוסן. אפשר לקרוא את התיאור שלו במאמר "The Stories That Bind Us" בניו יורק טיימס. עץ מלא פנים וסיפורים הוא אחת הדרכים העדינות ביותר לבנות את הידע הזה.

מה צריך

• תמונות של בני המשפחה: עותקים מודפסים או תמונות בטלפון או בטאבלט
• דף נייר גדול, או קיר שאפשר להדביק עליו דברים
• דבק סטיק, סלוטייפ, טושים צבעוניים, אולי כמה עלים גזורים מנייר ירוק
• טלפון כדי להתקשר לסבא וסבתא או לשלוח להם הודעה בשביל סיפורים ותמונות
• בערך עשרים דקות לכל פעם. זה פרויקט, לא אחר צהריים.

השתמשו בעותקים, אף פעם לא במקור היחיד שלכם. יצירה עם ילדים כוללת דבק.

שלב אחרי שלב: בונים את העץ

שלב 1: שימו את הילד באמצע

התחילו בתמונה של הילד, ממש במרכז או בתחתית הגזע. בקשו ממנו לבחור את התמונה. זה העץ שלו, והוא הסיבה שהעץ קיים.

שלב 2: הוסיפו את האנשים שהוא רואה כל יום

הורים, אחים, כל מי שגר בבית. תנו לילד להדביק כל תמונה ולהגיד מי זה. עם פעוטות, זה יכול להיות כל העץ לזמן מה, וזה בסדר.

שלב 3: הוסיפו סבים וסבתות, אחד בכל פעם

בחרו את הסבא או הסבתא שהילד מכיר הכי טוב והוסיפו את התמונה שלהם. ואז ספרו סיפור אחד עליהם. לא ביוגרפיה, רק דבר אחד: "סבתא לאה לימדה את עצמה לשחות בגיל ארבעים." את הסבא או הסבתא הבאים תוסיפו בפעם אחרת.

שלב 4: הוסיפו דודים, דודות ובני דודים

בני דודים הם לא פעם הענף הכי מרגש בשביל ילדים, כי הם באותו גודל. ציירו קווים כדי שהילד יראה שדודה דנה היא אחות של אמא, ובגלל זה הילדים שלה הם בני דודים.

שלב 5: חזרו דור אחורה

רק עכשיו הגיעו לסבים רבא. מצאו את התמונה הכי טובה שאפשר, רצוי כזו שבה הם עושים משהו: מבשלים, מתקנים אופניים, מחזיקים תינוק שמתברר שהוא סבא. כל פנים חדשים מקבלים סיפור לפני שהם מקבלים תאריך.

שלב 6: הוסיפו שמות ותאריכים כשהם שואלים

ילדים גדולים יותר יתחילו לשאול "מתי היא נולדה?" או "איפה הוא גר?". זה הסימן שלכם. הוסיפו שמות, שנים ומקומות בכתב קטן מתחת לכל תמונה. בניתם קודם את הסקרנות; עכשיו לעובדות יש במה להיתפס.

סיפורים לחבר לכל פנים

לא צריך סיפור דרמטי לכל אדם. פרטים קטנים וקונקרטיים עובדים הכי טוב עם ילדים. בקשו מקרובים דברים כמו:

• "מה היה האוכל האהוב עליו, או הדבר שהוא תמיד בישל?"
• "במה הוא עבד? מה הוא באמת עשה כל היום?"
• "ממה הוא פחד כשהיה קטן?"
• "מה הדבר הכי מצחיק שהוא עשה אי פעם?"
• "מה הוא אמר הרבה?"
• "הייתה לו חיית מחמד? איך קראו לה?"

כתבו את הסיפור על כרטיס קטן או על עלה מנייר והדביקו אותו ליד התמונה. עוד יותר טוב – הקליטו את סבא או סבתא מספרים אותו, כדי שהילד ישמע את הסיפור בקול שלהם.

שאלות שהילד יכול לשאול את סבא וסבתא

ילדים משקיעים הרבה יותר כשהם אוספים את המידע בעצמם. תנו להם כמה שאלות לשיחת הווידאו או לביקור הבא:

• "מי היה במשפחה שלך כשהיית בגיל שלי?"
• "איך היו סבא וסבתא שלך?"
• "אני דומה למישהו במשפחה?"
• "מי בתמונה הזאת?"
• "מי מהקרובים שלך הייתי הכי אוהב?"

השאלה האחרונה בדרך כלל מקבלת את התשובות הכי טובות.

הפכו את זה למשחק

עץ גמור על הקיר נשכח תוך חודש. משחק שומר אותו חי. נסו את אלה:

• מי בתמונה? הראו תמונה ובקשו מהילד לזהות את האדם ולמצוא אותו על העץ.
• מצאו את האף. למי יש את האוזניים של סבא? של מי החיוך של התינוק?
• התאמת סיפורים. הקריאו אחד מכרטיסי הסיפור ושאלו של מי הוא.
• אז ועכשיו. הניחו תמונה של סבתא בגיל שבע ליד תמונה של הילד בגיל שבע.

Glow בנויה בדיוק סביב משחק כזה: המשחק המשפחתי שלה לילדים שואל "מי בתמונה?" עם התמונות של המשפחה שלכם, ומלמד פנים, שמות ומי היה כאן לפניהם. לעץ המשפחה החי שלה יש מחוון שנים, כך שילדים יכולים לגלול אחורה ולראות את המשפחה נעשית צעירה יותר – מה שבדרך כלל גורם להרבה צחקוקים.

נייר על הקיר או תמונות על מסך?

שניהם עובדים, והרבה משפחות מגיעות לשניהם. לכל אחד יש יתרונות:

• נייר מוחשי ונראה. עץ על הקיר במסדרון זוכה למבט כל יום, וילדים קטנים אוהבים להדביק עליו דברים. הוא גם מוגבל במקום ונשחק.
• מסך מחזיק כמה תמונות שיש לכם, יכול לכלול כמה תמונות של אותו אדם בגילים שונים, ומאפשר לקרובים שגרים רחוק להוסיף משלהם. קל יותר להמשיך להגדיל אותו במשך שנים.

קצב טוב לילדים צעירים הוא להתחיל על נייר, שבו הם יכולים לגעת בכל פנים, ולעבור לגרסה דיגיטלית כשהעץ גדל מעבר לקיר. שמרו את הנייר. הקווים הרועדים הראשונים שלהם בין סבתא לסבא הם גם חלק מהסיפור המשפחתי.

העץ של כל משפחה נראה אחרת

משפחות אמיתיות כמעט אף פעם לא מתאימות לתבנית מסודרת. גירושים, אימוץ, הורים חורגים, אחים למחצה, תרומת זרע או ביצית, והשכנה שהיא "דודה" כבר עשרים שנה – כל אלה חלק מהצורות שבהן ילדים באמת חיים. כמה רעיונות:

• תנו לעץ ענפים נוספים. שתי משפחות שמחוברות דרך ילד זו צורה טובה לגמרי.
• הוסיפו "פרדס". יש משפחות שמציירות כמה עצים זה לצד זה, או יער עם שבילים ביניהם.
• לכו אחרי הילד. אם הוא רוצה לכלול את המשפחה של החבר הכי טוב או בייביסיטר אהובה, זה אומר לכם מי חשוב לו.
• היו מוכנים לשאלות, וענו עליהן בפשטות ובכנות, ברמה שמתאימה לגיל.

קרובים שמתו

ילדים בדרך כלל מקבלים את זה בטבעיות. סבא שמת לפני שהם נולדו הוא פשוט מישהו שהם עוד לא פגשו, בצורת סיפור. תנו לו את אותו יחס כמו לכל אחד אחר: תמונה טובה ופרט חם אחד. אם הילד שואל מה קרה, תשובה קצרה וכנה מספיקה.

תנו לו להמשיך לגדול

עצי המשפחה הכי טובים עם ילדים אף פעם לא גמורים. הוסיפו פנים חדשים כל כמה שבועות, כשנולד בן דוד או כשסבתא מוצאת אלבום ישן. צלמו את עץ הנייר בכל פעם שהוא משתנה, כדי שיהיה לכם תיעוד שלו גדל לצד הילד.

הצעד הבא שלכם

הלילה, בחרו חמש תמונות: הילד, שני ההורים, ושני סבים או סבתות. פרשו אותן על השולחן אחרי ארוחת הערב, בקשו מהילד לסדר אותן, וספרו סיפור אחד על סבא או סבתא אחד. הגזע נשתל.