לשמור את סבא או סבתא נוכחים בחיי ילדים שכמעט לא הכירו אותם

הבן שלכם היה בן שנתיים כשסבא שלו מת. היום הוא בן שש. הוא מכיר את השם, והוא יודע שהאיש בתמונה על המקרר הוא "סבא". אבל כשבת הדודה שלו מספרת על הדיג עם סבא, הוא משתתק. אתם מבינים שאין לו זיכרון משלו להעמיד לצד שלה.

הורים רבים מרגישים את זה. כדי לשמור את סבא או סבתא נוכחים בחיי ילדים שכמעט לא הכירו אותם, סמכו על דברים קטנים שחוזרים: כמה סיפורים ספציפיים שמסופרים הרבה, התמונות שלהם בגובה העיניים של הילד, המתכונים שלהם שמבשלים יחד, וזיכרונות מכל המשפחה שנאספים במקום אחד. ילדים מכירים אדם דרך מה שהמשפחה חוזרת אליו שוב ושוב. זה לא צריך להיות מתוכנן או מושלם. זה צריך להיות רגיל ויציב.

למה קטן וחוזר עובד

ילדים צעירים לא בונים תמונה של מישהו משיחה אחת. הם בונים אותה מחזרה: הסיפור שהם מבקשים שוב, הפנים שהם עוברים לידן כל בוקר, המרק שתמיד יוצא בלילות קרים. סבא או סבתא הופכים לאמיתיים בשבילם באותה דרך שדמות אהובה בספר הופכת – דרך פרטים שחוזרים.

זו הקלה להורים, כי זה אומר שלא צריך פרויקט הנצחה גדול. צריך כמה הרגלים שמשתלבים בחיי המשפחה כמו שהם.

בחרו שלושה סיפורים לספר הרבה

אתם יודעים מאה דברים על ההורה שלכם. הילד יכול להחזיק כמה בכל פעם. בחרו שלושה סיפורים שמראים מי הוא היה, וספרו אותם מספיק פעמים כדי שהילד יוכל לספר אותם בחזרה.

סיפורים טובים לילדים הם קצרים, קונקרטיים וקצת מצחיקים או מפתיעים:

• "סבא נסע פעם שלוש שעות כדי להחזיר ארנק שמצא בחוף."
• "לסבתא הייתה צנצנת של כפתורים, וכשהייתי בגיל שלך הרשו לי למיין אותם לפי צבע."
• "סבא שר באוטו נורא ובקול רם, ולא היה אכפת לו מי שומע."

קשרו סיפורים לילד כשאפשר: "גם הוא אהב לבנות דברים." "היא פחדה מכלבים כשהייתה קטנה, בדיוק כמו שאתה פחדת." החוטים האלה עוזרים לילד להרגיש מחובר למישהו שהוא לא זוכר.

שמרו את הפנים שלהם במקום שילד יכול לראות

תמונות בגובה של מבוגר הן בעיקר בשביל מבוגרים. שימו אחת או שתיים בגובה העיניים של הילד: על מדף נמוך, ליד המיטה, בתוך ספר שהוא אוהב. בחרו תמונות שבהן סבא או סבתא עושים משהו, רצוי עם הילד: מחזיקים אותו כתינוק, דוחפים עגלה, צוחקים ליד השולחן.

אם הילד היה צעיר מכדי לזכור, תמונות של שניהם יחד חשובות מאוד. "זה אתה וסבתא. היא מראה לך את הברווזים." זה אומר לילד: האדם הזה הכיר ואהב אותך.

משחק עדין עוזר לילדים צעירים ללמוד פנים. דפדפו יחד באלבום משפחתי ושאלו: "מי בתמונה?" המשחק המשפחתי של גלואו לילדים בנוי בדיוק סביב השאלה הזאת, עם התמונות של המשפחה שלכם, כך שהפנים של סבא או סבתא נעשות מוכרות לצד בני הדודים והדודות.

לבשל, לשיר ולעשות את מה שהם עשו

ילדים זוכרים דרך החושים והידיים. כמה דרכים להכניס את סבא או סבתא לימים רגילים:

• בשלו יחד את המתכון שלהם. "ככה סבתא הכינה את עוגת הלימון שלה. היא תמיד ליקקה את הכף."
• שירו את השיר שלהם. שיר ערש שהם שרו, שיר מהארץ שממנה באו, מנגינה שהם תמיד שרקו.
• השתמשו בחפצים שלהם. כף עץ, ארגז כלים, צעיף. תנו לילד להשתמש בהם, בזהירות.
• בקרו במקומות שלהם. פארק אהוב, החוף שבו הלכו, בית הקפה שבו תמיד הזמינו אותו דבר.
• שמרו מסורת קטנה. אם סבא תמיד הכין פנקייקים בשבת בבוקר, המשיכו להכין אותם, ותגידו למה.

אספו זיכרונות מכל המשפחה

יש לכם מבט אחד על ההורה שלכם. האחים, בני הדודים, החברים של ההורה והשכנים הוותיקים הכירו כל אחד צד אחר. לילדים טוב לשמוע הרבה קולות, ואתם תשמעו סיפורים שלא הכרתם.

בקשו מאנשים משהו קצר וספציפי:

• "מה דבר מצחיק אחד שאתה זוכר עליו?"
• "מה היא לימדה אותך?"
• "מה היא הייתה אוהבת בבן שלי?"
• "יש לך תמונות או הקלטות שלו שאולי אין לי?"

שמרו את מה שאנשים שולחים במקום אחד, לא מפוזר בתריסר צ'אטים. בגלואו, מצב הזיכרון מוסיף דף "לזכרו" בתוך המרחב המשפחתי הפרטי שלכם, עם ספר תנחומים שבו קרובים יכולים להשאיר זיכרון, וקישורי אורח מאפשרים למי שלא משתמש באפליקציה להוסיף סיפור לתמונה. כשהילד יגדל, הוא יוכל לקרוא ולשמוע את מה שכולם זכרו.

הקלטות, אם יש לכם

אם יש לכם הקלטות כלשהן של הקול של סבא או סבתא – הודעה בתא הקולי, סרטון מיום הולדת, הודעה קולית בקבוצה המשפחתית – שמרו את הקבצים עצמם ותנו להם שמות. יש ילדים שמתנחמים כשהם שומעים את הקול של סבא או סבתא; יש שזה מוזר להם, בהתחלה או לאורך זמן. הציעו ואל תתעקשו, ותנו לילד להחליט באיזו תדירות.

כשבן דוד או אח גדול זוכרים יותר

זה יכול לצבוט לילד לשמוע בן דוד או אח גדול מספרים על זמנים עם סבא או סבתא שהוא לא זוכר. תנו לזה שם בעדינות: "היית קטן מאוד אז, אז אתה לא זוכר, אבל סבא החזיק אותך כל ליל שישי." ואז הזמינו את הילד הגדול לספר סיפור לקטן. להיות זה שמעביר זיכרון הלאה הוא לא פעם משמעותי מאוד לילד הגדול, והקטן מקבל זיכרון ממישהו קרוב לגיל שלו.

לציין את הימים שחשובים, בעדינות

ימי הולדת, יום הפטירה – האזכרה או היארצייט – וימי זיכרון דתיים או תרבותיים יכולים להיות רגעים טובים לדבר על סבא או סבתא. שמרו על זה פשוט ומתאים למסורת של המשפחה שלכם:

• הדליקו נר וספרו סיפור אחד בארוחת הערב.
• הכינו את הארוחה או הקינוח האהובים עליהם.
• דפדפו יחד בתמונות.
• ציירו ציור או כתבו להם מכתב קצר, אם הילד רוצה.

לכו אחרי הילד. יש ילדים שרוצים לדבר הרבה; אחרים לא, וגם זה בסדר.

לענות על השאלות שלהם

ככל שילדים גדלים, השאלות שלהם משתנות. ילד בן ארבע עשוי לשאול את אותה שאלה הרבה פעמים. ילד בן שמונה עשוי לרצות לדעת בדיוק מה קרה. מתבגר עשוי לשאול מה סבא או סבתא היו חושבים עליו. ענו בכנות ובפשטות, ברמה של השאלה. זה בסדר להגיד "אני לא יודע" או "בוא נשאל את דודה מרים, אולי היא זוכרת."

ארגונים שתומכים בילדים ובמשפחות באבל, כמו The Dougy Center בארצות הברית ו-Child Bereavement UK, מציעים הנחיות לפי גיל על איך לדבר עם ילדים על מוות ועל זיכרון.

לשמור גם על עצמכם

לשמור את ההורה שלכם נוכח בשביל הילד יכול גם לפגוש אתכם עם האבל שלכם, לפעמים כשהכי פחות מצפים. דמעות מול הילד זה בסדר. אפשר להגיד: "אני עצוב כי אני מתגעגע לסבא. אני אוהב לספר לך עליו." זה מראה לילד שגעגוע ואהבה הולכים יחד.

אם האבל מציף, או שאתם או מישהו במשפחה מתקשים להתמודד, פנו בבקשה למישהו שאתם סומכים עליו ולתמיכה מקצועית. אם יש לכם מחשבות לפגוע בעצמכם, פנו לקו חירום עכשיו: בישראל, ער״ן בטלפון 1201; בארצות הברית, התקשרו או שלחו הודעה ל-988; בבריטניה וברפובליקה של אירלנד, Samaritans במספר 116 123; במקומות אחרים, פנו לשירותי החירום המקומיים או מצאו קו סיוע ב-findahelpline.com.

אין דרך נכונה לעשות את זה

יש משפחות שמדברות על סבא או סבתא כל יום. אחרות מזכירות אותם כמה פעמים בשנה. שתי הדרכים יכולות לעבוד. מה שחשוב הוא שהילד יידע שהדלת פתוחה: שהאדם הזה היה חלק מהמשפחה שלו, שהוא אהב אותו, ושתמיד בסדר לשאול.

הצעד הבא שלכם

השבוע, בחרו סיפור אחד על ההורה שלכם שהייתם רוצים שהילד יידע כשיגדל. ספרו אותו לפני השינה או בארוחת הערב, ואז בקשו מקרוב משפחה אחד לשלוח לכם סיפור משלו. רשמו את שניהם ושמרו אותם במקום אחד.